עבירות המתה

אדם גורם למותו של אחר. האבחנה בין עבירות של רצח, הריגה או גרם מוות ברשלנות אינה פשוטה כלל ועיקר והיא מבוצעת באמצעות בחינת היסודות המרכיבים את העבירה הפלילית – היסוד הפיזי והיסוד הנפשי. בכל עבירות ההמתה היסוד הפיזי זהה ובא לידי ביטוי בגרימת מותו של אדם אחר, והיסוד הנפשי הוא המבדיל ביניהן.

  1. עבירה של רצח בכוונה תחילה מתאפיינת ב כוונה מיוחדת לגרום למותו של אדם. כדי להוכיח רצח בכוונה תחילה יש להוכיח כי הנאשם החליט לגרום למותו של אדם אחר, כאשר התנהגותו של הקורבן לא הובילה את הרוצח לעשיית המעשה.
  2. עבירת ההריגה מתאפיינת בפזיזות. למעשה, בעבירה זו הנאשם היה מודע לאפשרות של גרימת המוות אולם היה אדיש או קל דעת באשר לתוצאה הקטלנית של מעשיו.
  3. עבירת גרימת מוות ברשלנות מתאפיינת ברשלנות. המשמעות היא שבעת ביצוע העבירה, הנאשם לא היה מודע לאפשרות של התוצאה הקטלנית של מעשיו למרות שכל אדם סביר היה צריך להיות מודע לאפשרות זו.

היות שבחינת היסוד הנפשי אינה פשוטה, הרי כיצד נדע מהי כוונתו של הנאשם מקום בו הוא אינו מצהיר על כוונתו? התשובה תיבחן סוגיית היסוד הנפשי של הנאשם בין השאר בהתאם לנסיבות בהן התרחש המעשה עצמו.

  1. קטטה – במקרה בו במהלך קטטה גורם אדם למותו של אחר, בדרך כלל הנטייה תהיה לקבוע שמדובר בעבירה של הריגה, שכן יהיה מורכב מבחינתה של התביעה להוכיח כוונה מיוחדת מצדו של הנאשם לגרום לתוצאה הקטלנית, כמו גם שהתנהגותו של הקורבן לא הובילה אותו לעשיית המעשה. אמנם, במקרים קיצוניים בהם הנסיבות יאפשרו להוכיח כי התוקף החליט לגרום למותו של הקורבן, יורשע הנאשם בעבירה של רצח.
  2. דקירות סכין – במקרים אלו בדרך כלל מתעוררת במלוא עוצמתה שאלת היסוד הנפשי. בית המשפט יבחן האם הדוקר התכוון להמית את הקורבן, או שמא הוא היה אדיש לתוצאות המעשה. אם למשל מדובר במספר דקירות, ייטה בית המשפט להכריע כי מדובר בכוונה להמית את הקורבן, והנאשם יורשע בעבירת הרצח. אמנם, גם במקרה זה ההכרעה תהיה תלויה במיקומן של הדקירות, ובהתאם הנפקות של מספר דקירות בפלג הגוף העליון אינה זהה לזו של מספר דקירות בפלג הגוף התחתון. במקרה בו מדובר בדקירה בודדת, יבחן בית המשפט את מיקום הדקירה, את עומקה ואת כלל נסיבות האירוע כדי לקבוע האם גרימת המוות נעשתה בכוונה תחילה, או שענייננו ביסוד נפשי של פזיזות, ואז יורשע הנאשם בעבירה של הריגה.
  3. יריות – במקרה שהנאשם ירה בקורבן מספר יריות וגרם למותו, ניתן יהיה לקבוע כי מכיוון שירה מספר יריות ולא אחת הרי שהוא התכוון להמית, ובהתאם הוא יורשע בעבירה של רצח בכוונה תחילה. אמנם, מקום בו הירי היה מכוון לרגלי הקרבן, וזה מת מאיבוד דם, הרי ייתכן ויהיה ספק באשר לכוונתו של הנאשם להמית, ובהתאם הוא יורשע בעבירה של הריגה.
  4. תאונות דרכים – בתחום זה ההכרעה תנועה על הגבול הדק שבין עבירת ההריגה לבין עבירת גרימת מוות ברשלנות. כך למשל, במידה שהנאשם נהג תחת השפעת סמים, ייטה בית המשפט לקבוע כי זה היה מודע לאפשרות של גרימת התוצאה הקטלנית, ובהתאם הוא יורשע בעבירת ההריגה. לעומת זאת, כאשר מדובר בעבירת תנועה קלה יותר, כמו סטייה מהנתיב, חציה באור אדום וכדומה, ייטה בית המשפט לקבוע כי ענייננו בעבירה של גרימת מוות ברשלנות. יש לציין כי במקרים בהם בית המשפט יקבע שמדובר ברשלנות פושעת, יכול שירשיע את הנאשם בעבירת ההריגה, שכן בנסיבות אלו למעשה היסוד הנפשי עולה לכדי פזיזות. במצב זה, ענייננו ברשלנות כה משמעותית עד כי ניתן לומר שלמעשה הנאשם היה מודע לאפשרות התוצאה הקטלנית, גם אם הוא לא חפץ בה.

משרדנו מייצג ומלווה חשודים ונאשמים לאורך כל ההליך הפלילי. אנו מספקים שירות ומענה בכל שעות היממה ובכל רחבי הארץ.

יצירת קשר