עונש קל בתיק רצח

תפ"ח (חיפה) 4054-07

מדינת ישראל

נ ג ד

1. עלאא בן עלי עלי

2. רביע בן רסמי מזעל

3. סאמי (לטיף) בן סעיד עלי

בית המשפט המחוזי בחיפה

[25.11.2009]

בפני השופטים: ש. ברלינר, סגן נשיא [אב"ד], ר. סוקול, ת. שרון-נתנאל

בשם המאשימה – עו"ד נשר

בשם הנאשם מס' 1 – עו"ד ברדוגו

בשם הנאשם מס' 2 – עו"ד כפיר

בשם הנאשם מס' 3 – עו"ד גב' אולמן ועו"ד סרוג'י

גזר דין

1.    חייו של המנוח פארס סוידאן ז"ל (להלן – המנוח), בן 47 שנים במותו, תושב הכפר ערב אל עראמשה, קופחו בארוע ירי מיום 12.8.07, ועל כך הועמדו הנאשמים לדין כמפורט בכתב האישום המקורי, בו יוחסו להם, עבירות אלה: רצח – עבירה על פי סעיף 300(2)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – החוק); נסיון לרצח – עבירה על פי סעיף 305(1) + סעיף 29 לחוק; עבירות בנשק – עבירה על פי סעיף 144(א) ו – (ב) + סעיף 29 לחוק, וכן קשר לפשע – עבירה על פי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין.

2.    לאחר ניהול המשפט משך כשנתיים ושמיעת מרבית עדי התביעה (כרשום על פני 5784 עמודי פרוטוקול), ובטרם הוחל בעדויות ההגנה, הגיעו הצדדים להסדר טיעון לפיו חזרו בהם הנאשמים מכפירתם והודו בעובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן המסומן באות א'.

עיקרו של ההסדר: שינוי בעבירה העיקרית כך שבמקום עבירות רצח וניסיון לרצח באו העבירות של הריגה וחבלה בכוונה מחמירה, וכן קביעת רף עליון לענישה.

3.    בהתאם לכך, הורשעו שלושת הנאשמים, על פי הודייתם, בעבירות אלה:

א. הריגה – עבירה על פי סעיף 298 + סעיף 29 לחוק העונשין.

ב. חבלה בכוונה מחמירה – עבירה על פי סעיף 329(א)(2) + סעיף 29 לחוק העונשין.

ג. עבירות בנשק – עבירה על פי סעיף 144(א) ו – (ב) + סעיף 29 לחוק העונשין.

ד. קשר לפשע – עבירה על פי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

4.    הפרשה מתוארת בכתב האישום המתוקן, ואלה עיקריה:

הסכסוך החריף בתאריך 11.8.07, כאשר במהלך אותו יום נעשה שימוש בנשק וכתוצאה מכך נפצע אחמד סעיד עלי, אחיו של הנאשם מס' 3, מיריות שנורו ע"י מי מבני משפחת סוידאן. במהלך היום האמור ובלילה שלאחריו החליטו רבים מבני משפחת עלי לנקום בבני משפחת סוידאן, על הירי והפציעה, ובהמשך לכך קשרו הנאשמים ביניהם קשר ביחד עם שותפם קאסם עלי לארוב למחרת לבני משפחת סוידאן ולירות בהם בעת נסיעתם במכונית. במסגרת הקשר הצטיידו הנאשמים בשני אקדחים ובתחמושת וביום 12.8.07 סמוך לשעה 05:30 נסעו במכונית פיאט אונו השייכת לנאשם מס' 2 בה נהג הנאשם מס' 1, קאסם ישב לידו, והנאשמים מס' 2 ו- 3 ישבו מאחור.

ארבעתם המתינו לבוא מכוניתו של הקורבן סמוך לצומת שומרה, וכאשר הגיע למקום טנדר איסוזו נהוג ע"י המנוח (כשברכב נוסעים גם שני בניו), פתחו הנאשמים וקאסם במרדף אחריו. קאסם והנאשם מס' 2 החזיקו באקדחים, כיוונו אותם לעבר המנוח ושני בניו שנסעו עמו בטנדר. במהלך המירדף ירה קאסם לעבר הקורבן ובניו יריות רבות מן האקדח, לא פחות מ – 9 יריות, במטרה לפגוע בהם ולגרום להם חבלה חמורה.

גם לאחר שהאיסוזו והמנוח נפגעו מן היריות ועצרו בצד הדרך, וכן כאשר עקפו מקרוב מאוד את האיסוזו, המשיכו הנאשמים במרדף ובירי, הכל במטרה לגרום למנוח ולבניו חבלות חמורות. לאחר מכן נמלטו כולם מן המקום.

ארבעה מן הכדורים שירה קאסם לעבר המנוח ובניו פגעו במנוח. שני קליעים פגעו בבית החזה משמאל, קליע שלישי חדר לאמה השמאלית, וקליע נוסף חדר לגופו של המנוח באזור הגוו משמאל, בקו בית השחי האחורי, פגע בטחול, בעקומה הגדולה של הקיבה והסרעפת, ובלב. זמן קצר לאחר מכן נפטר המנוח מפציעתו בירי.

במעשיהם אלה קשרו הנאשמים ושותפם לעבירה קאסם, לעשות פשע. החזיקו נשאו והובילו נשק שלא כדין, ניסו בצוותא חדא לפגוע במנוח ובבניו ע"י ירי הקליעים לעברם, בכוונה לגרום להם חבלה חמורה ואכן גרמו במעשה אסור למותו של המנוח.

5.    במקביל לתיק הנוכחי הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה האישום נגד קאסם (תפ"ח 4055/07). משפטו התנהל בפני הרכב בראשות כב' ס. הנשיאה אילן שיף, והוא הסתיים לאחר שמיעת 33 עדי תביעה בהסדר טיעון לפיו הורשע קאסם בעבירות זהות לאלה שבהן הורשעו הנאשמים, תוך הסכמה כי יוטל עליו עונש מאסר בפועל לתקופה שבין 19 שנה ל – 20 שנה. בגזר הדין מיום 18.6.09 נגזרו על קאסם עונשים אלה: מאסר בפועל למשך 19 שנים; 2 שנות מאסר על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור עבירת אלימות מסוג פשע או עבירות בנשק, וכן חוייב קאסם לשלם פיצויים בסכום של 120,000 ₪ לעזבונו של המנוח.

בין היתר, נאמר בגזר הדין:

"מעשיו של הנאשם חמורים ונוראים. מדובר בנקמת דם, כשכל 'חטאו' של המנוח נעוץ בעובדה שקיים סכסוך דמים בין משפחתו לבין משפחת הנאשם. הנאשם, במעשיו, קטל חיי אדם צעיר, בן להורים, אב ל-3 ילדים ובן זוגה של אישה. לא זאת אף זאת, במעשיו הנלוזים העמיד הנאשם בסיכון רב את חייהם של אנשים נוספים.

אין צורך להכביר מילים על חומרת המעשים, שכן תיאור העובדות בכתב האישום המתוקן מדבר בעד עצמו.

לחובתו של הנאשם הרשעות פליליות קודמות, כולל בגין עבירות אלימות. נראה כי איננו בוחל בדרכים אלימות ל'ישוב' סכסוכיו."

לקאסם, יליד 1968, 9 הרשעות קודמות, בעבירות שבל"ר, נשק, חבלה ותקיפה, ועוד.

המצוטט לעיל באשר לחומרת העבירות שעבר קאסם, יפה גם לענייננו: שכן, היתה זו פעולת נקמה מתוכננת מן המארב, תוך שימוש בנשק, ומרדף לאורך כמה קילומטרים אחר הקורבן, וסיכון חיים גם לבניו שנסעו עמו בטנדר. כתבי האישום המתוקנים בשני התיקים, זהים כמעט בכל פרטיהם, וההבדל היחיד הרלוונטי מתייחס לזהות היורה: שם דובר על כך שקאסם ואחר ירו במנוח, בעוד שבענייננו מתואר כי קאסם הוא היורה במנוח שעה שגם האחר (הנאשם מס' 2) החזיק באקדח ומכוונו אל המנוח ובניו.

מובן, שהענישה במקרה הנוכחי תיגזר אך על פי העובדות המתוארות בכתב האישום המתוקן המונח בפנינו ושבו הודו הנאשמים.

7.    הסדר הטיעון המסומן באות ב' כלל, בין היתר, הסכמה כי המאשימה תבקש לגזור על הנאשמים מאסר בפועל לתקופה של 19 שנה, שזו תקופת המאסר שנגזרה על קאסם, שותפם לעבירה של הנאשמים, שכזכור, לפי כתב האישום המתוקן א', הוא זה שישב ליד הנהג ברכב הפיאט אונו, החזיק באקדח, וירה לעבר המנוח ובניו. עונש זה נגזר על קאסם בתיק המקביל פ"ח 4055/07. תקופת המאסר שיוטל על הנאשמים, כך הוסכם, תימנה מיום מעצרם של הנאשמים, וטיעון הנאשמים לעונש יהיה פתוח.

הוסכם עוד כי הצדדים יבקשו לגזור על הנאשמים עונש מאסר על תנאי שתנאיו ומשכו ייקבעו על ידי בית המשפט וכן יבקשו לחייב את הנאשמים לשלם לאלמנתו של הקורבן, לילדיו ולהוריו פיצויים, לפי סעיף 77 לחוק העונשין. הטיעון באשר לגובה הפיצויים יהא חופשי.

כמו כן הוסכם כי התביעה אינה מתחייבת מה תהיה עמדתה במקרה של ערעור, אם בית המשפט יחרוג לחומרה מן ההסדר, וכן הודיעה התביעה כי אינה מתחייבת שלא לערער על העונש אם העונש שיוטל יחרוג לקולה.

הנאשמים שמרו על זכותם לערער על העונש אם ייגזר עליהם עונש שייראה להם כבד מדי.

8.    שמענו מפי ב"כ המאשימה הסברים על הסיבות להסדר הטיעון עם הנאשמים על אף התנגדות משפחת הקורבן, בין היתר מחמת הקשיים הראייתיים שעמדו בפני התביעה, לאור עדותם של שני בניו של המנוח, עדי הראיה לעבירה, שזיהו אחרים כמבצעי העבירה. הסדר הטיעון האמור עמד, גם כן, במבחנו של בית המשפט העליון (על כך ראה דנג"צ 6052/09 – מרעי סוידאן ו-10 אח' נ' עו"ד לילי בורישנסקי, לא פורסם, מיום 6.9.09, וכן בג"ץ 2511/09 מיום 31.5.09).

ההסדר הוגן בעינינו, אנו מכבדים אותו ונגזור את העונש במסגרת הקבועה בו. כך ראוי לעשות, בין היתר, משום שהסדר דומה כובד ע"י בית המשפט בתיק המקביל לגבי שותפם של הנאשמים, קאסם עלי, שלקח חלק עיקרי בביצוע העבירות, בכך שהוא היה זה שהחזיק באחד האקדחים וירה לעבר המנוח, וחזר וירה לעברו במהלך המרדף.

על כן, לאחר שקאסם נדון ל- 19 שנות מאסר, ראוי והוגן כי על הנאשמים שבפנינו לא יוטל עונש מאסר כבד מזה שהוטל על קאסם.

9.    אם קאסם גרם לחיסכון בזמן שיפוטי, (לאחר שמיעת 33 עדים), כך עשו גם הנאשמים בתיק זה, אך אין ליתן לכך אלא משקל מסויים, לאור הזמן השיפוטי הממושך שהוקדש לשמיעת ראיות על פני אלפי עמודי פרוטוקול, לשם שמיעת כ 80 מבין עדי התביעה, נוכח הכחשת הנאשמים מס' 1 ומס' 2, כי היו במכונית ששימשה לביצוע העבירה.

11.  כזכור, לחובת קאסם, המבוגר מן הנאשמים, נרשמו 9 הרשעות קודמות. עברו של הנאשם מס' 1 נקי, ואילו לחובת הנאשמים מס' 2 ומס' 3 רשומה הרשעה בעבירה של תגרה במקום ציבורי, עבירה לפי ס' 191 של חוק העונשין, מת"פ 3093/04 של בית משפט השלום בעכו. מדובר בארוע מיום 21.11.03 כאשר בקרבת אוטובוס ציבורי בשלומי, הם השתתפו בתגרה עם בני משפחת סוידאן. על כך הוטל על כל אחד מהם קנס בסך 500 ₪, וכן חוייבו הם לחתום על התחייבות בסכום של 1,500 ₪ להימנע מלעבור עבירת אלימות פיזית תוך 3 שנים מיום מתן גזר הדין, 12.12.04.

12.  כל הנאשמים, ביחד עם קאסם, היו שותפים מלאים בתכנון העבירה. כולם לקחו חלק בביצועה, אך הנתונים מראים כי המבצע העיקרי והמוציא לפועל של ההריגה בירי מן האקדח בו החזיק, היה קאסם. גם חלקם של הנאשמים מס' 1 ומס' 2 לא נפקד: הנאשם מס' 1 נהג במכונית הפיאט אונו, ובכך איפשר את המירדף בו המשיך ולא חדל אף בהגיעו קרוב אל האיסוזו תוך שקאסם ממשיך לירות. הנאשם מס' 2 החזיק באקדח הנוסף, וכיוונו אל עבר המנוח והטנדר, אך בפועל לא ירה. הנאשם מס' 3 היה שותף בתכנון העבירה, אך נשאר פסיבי ברכב, בעת המירדף והירי.

13.  עומדים בפנינו, אפוא, השיקולים הצריכים לעניין, שעיקרם חומרת העבירות, הן כשלעצמן והן באשר לאופן ביצוען; תוצאתן הקשה – קיפוח חייו של המנוח וגרימת סבל ונזק לבני משפחתו ולילדיו, שאביהם נהרג מול עיניהם, ובתו הקטנה איבדה את אביה בהיותה רכה בשנים, כבת 13. לא יכולנו שלא להתרשם, באשר לפגיעה הקשה במשפחת המנוח, מעדותה ודבריה המאופקים, של בתו, אמירה. מנגד, עלינו לקחת בחשבון את נסיבותיהם האישיות של הנאשמים, הן באשר לעברם ורקעם, והן באשר לחלקו של כל אחד מהם בביצוע העבירה.

אנו דוחים את טענת הסניגורים כאילו היתה כאן היסחפות מצד הנאשמים, ללא שיקול דעת, כתוצאה מן הארועים בסכסוך שבין שתי המשפחות, שהגיעו לשיאם ביום שלפני ארועי האישום שבפנינו. אמנם, הרקע למעשה נעוץ בסכסוך זה ובפגיעתו של אחמד עלי מירי ביום שבת, 11.8.07, אך, כפי שכתוב בכתב האישום המתוקן בו הודו הנאשמים, ישבו בני משפחת עלי, לאחר מכן, ותכננו את הנקמה והפגיעה בבני משפחת סוידאן. מדובר אפוא בביצוע עבירה מתוכננת מראש, פרי שותפות והחלטה מודעת, ובכך יש לראות משנה חומרה לחובת הנאשמים.

14.  עיקרון נוסף המדריך אותנו באשר לענישת הנאשמים, הוא "אחידות הענישה". בע"פ 9792/06 חמוד נ' מדינת ישראל (לא פורסם), מיום 1.4.07 נפסק כי עקרון השויון ואחידות הענישה הנגזר הימנו "הוא כלל יסוד בתורת הענישה. הוא מורה כי על מצבים דומים מבחינת אופי העבירות ונסיבות אישיות של הנאשמים ראוי להחיל, במידת האפשר, שיקולי ענישה דומים". אולם, כידוע, "קשת הענישה רחבה היא, וכמעט אין לך תחום שלא תמצא בו עונשים חמורים יותר וקלים יותר, על פי הזמן והמקום. השאיפה לאחידות הענישה היא עקרונית, אך אינה יכולה להיות מושגת כענין מתמטי במציאות האנושית." (ע"פ 2163/05 אלייב נ' מדינת ישראל, מיום 12.12.05). לעיקרון זה משקל מודגש במקרה שבפנינו לאור שותפותם של קאסם והנאשמים בביצוע העבירות, ומשום הסדרי הטיעון בשני התיקים, שעניינם אותן העבירות בדיוק, והזהות הכמעט מלאה באשר לתוכן כתבי האישום המתוקנים. (על כך ראה ע"פ (מחוזי חיפה) 4559-06-09 בליקוב נ' מדינת ישראל, מיום 5.11.09 והאסמכתאות הנזכרות שם. כן ר' ע"פ 4979/09, 5680/09 גרבאן נ' מדינת ישראל, מיום 5.11.09). כן ראה ע"פ 10998/08 גלאיטה נ' מדינת ישראל, מיום 8.11.09 שם הוסבר:

יש לקחת בחשבון, עם זאת, כי באשר לקאסם, הוסכם בהסדר הטיעון על טווח ענישה שבין 19 ל – 20 שנה, ובענייננו, הוסכם על רף עליון של 19 שנות מאסר, בלא קביעת רף תחתון, תוך טיעון חופשי לעונש.

15.  בהתחשב בכל האמור, אנו גוזרים על הנאשמים מס' 1 ומס' 2, 18 שנות מאסר בפועל, ועל הנאשם מס' 3 אנו גוזרים 17 שנות מאסר בפועל. על כל אחד מן הנאשמים, אנו גוזרים שנתיים מאסר על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור עבירת אלימות מסוג פשע או עבירות בנשק.

תקופת המאסר בפועל תימנה מיום מעצרם של הנאשמים בתיק זה.

16.  כמו כן אנו מחייבים כל אחד מן הנאשמים לפצות את עזבונו של המנוח בסכום של 100,000 ₪ בלא שיהא בכך כדי לפגוע בזכויות העיזבון והתלויים לתבוע פיצויים בהליך אזרחי מתאים.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, ח' בכסלו תש"ע, 25 בנובמבר 2009, בנוכחות הנאשמים, התובעת, והסניגורים.