הארכת מאסר על תנאי בעבירות מין

בית משפט השלום בתל אביב – יפו
ת”פ *******-04-11 מדינת ישראל נ’ *********

  1. הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעבירה של מעשה מגונה בפומבי לפי סעיף 349(א) לחוק העונשין. הודאת הנאשם ניתנה לאחר שתוקן כתב האישום, ולעניין העונש סוכם בין הצדדים כי הנאשם יופנה לקבלת תסקיר שירות מבחן, ואילו לאחר קבלת התסקיר תשקול התביעה עמדתה ותסכים להגביל עתירתה לעונש שירוצה בדרך של עבודות שירות (ככל שהנאשם יימצא מתאים לכך), מאסר על תנאי וקנס.

בהתאם להסכמת הצדדים, הופנה הנאשם לשירות המבחן, ובמקביל נערכה בעניינו אף חוות דעת של המרכז להערכת מסוכנות. ההגנה הציגה, כפי שיתואר בהמשך, חוות דעת וראיות שונות לעניין העונש, וביום 17.1.13 השלימו הצדדים את טיעוניהם לעונש. בסופו של יום לא נמצא הנאשם כשיר לביצוע עבודות שירות, כך שהתביעה טענה כי יש מקום להשית על הנאשם עונש מאסר לתקופה של 6 חודשים, כאשר עונש זה יכלול הפעלת מאסר מותנה בן 4 חודשים, התלוי ועומד כנגד הנאשם.

עובדות כתב האישום המתוקן

  1. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 2.4.11, בשעות הערב, עצר הנאשם את מכוניתו ברחוב שדרות ירושלים בתל אביב, בקרבתן של מספר צעירות, שעמדו באותה העת על המדרכה. בעודו יושב במכוניתו, ביצע הנאשם מעשה מגונה בפומבי, בכך שחשף את איבר מינו ואונן בפני הצעירות. הצעירות, שהבחינו במעשיו של הנאשם, נמלטו מהמקום. מיד לאחר מכן תר הנאשם אחר צעירות נוספות והסיע את רכבו לעבר חבורה נוספת של שלוש צעירות, שעמדה ברחוב סהרון בתל אביב. הנאשם עצר את רכבו בסמוך לשלוש הצעירות וביצע בפניהן מעשה מגונה בפומבי בכך שחשף את איבר מינו ואונן.

תסקירי שירות המבחן

  1. מארבעת התסקירים שהונחו בפניי עולה תמונה של נאשם, בן שישים, נשוי ואב לשלושה ילדים (30, 35, 37), סב לנכדים, המתגורר במושב ובבעלותו חברה לציוד אירועים. הנאשם קיבל אחריות מלאה על מעשיו בפני קצינת המבחן, תוך שגילה מודעות לרקע ולמניעים לעבירה. שירות המבחן התרשם כי מדובר בגבר הסובל מסטייה מסוג אקסביציוניזם, ומזה שנים רבות מטופל באופן פרטני, קבוצתי ותרופתי, כאשר בתקופות מסוימות מצליח להימנע מהתנהגותו הסוטה, אך לא מצליח לשלוט בה באופן מלא. תואר כי נסיבות חייו של הנאשם אינן קלות. אחיו הבכור נפטר בינקותו ממחלה ואביו לא הכיר בו משך שנים ארוכות. גם ניסיון מאוחר של הנאשם ליצור קשר עם אביו הסתיים במפח נפש, חוויה שהשפיעה קשות על מצבו הנפשי של הנאשם. אמו של הנאשם ניצולת שואה, נישאה מחדש עת היה הנאשם בן שש, ולדברי הנאשם, הוא ואמו סבלו מהתעללות נפשית ופיזית כלפיהם לאורך השנים מצדו של בן זוגה של האם. הנאשם תיאר את תקופת הילדות והנערות כתקופה קשה ואכזרית, שאופיינה בחשש ופחד מתמיד מפני התפרצויות הזעם של אביו החורג, ועל רקע נתונים אלה הוצא הנאשם למסגרות חוץ ביתיות למשך מספר שנים.

למרות הקשיים הברורים, התגייס הנאשם לצה”ל ושירת שירות צבאי מלא, ובראשית שנות העשרים לחייו התחתן וניהל אורח חיים יציב מבחינה משפחתית ותעסוקתית, אז אף הפך לאב לשלושה ילדים.

הנאשם מוכר לשירות המבחן החל מתחילת שנת 2003, שאז הופנה בעקבות חשד לביצוע עבירות של מעשה מגונה בפומבי, חלקן בפני קטינות. באותה מסגרת קודמת הופנה הנאשם להתערבות פסיכיאטרית ופסיכולוגית ואף החל להשתתף בקבוצה טיפולית ייעודית לעברייני מין, כאשר במקביל טופל תרופתית בנוגדי חרדה ודיכאון, שסייעו לשפר את מצבו והפחיתו את רמת הדחף המיני. נראה היה כי הנאשם משקיע כוחות נפשיים ורגשיים במהלך הטיפול, והוא נעזר בבני משפחתו כדי לקבל תמיכה וחיזוק באותה התמודדות. ההליך המשפטי שהתקיים בשנת 2003 הסתיים, בהתאם להמלצת שירות המבחן, בעונש צופה פני עתיד והעמדת הנאשם בצו מבחן.

בשנת 2009 הופנה הנאשם פעם נוספת לשירות המבחן בגין ביצוע עבירה של מעשה מגונה בפומבי שבוצעה בשנת 2007. מדברי הנאשם עלה כי לאחר סיום תקופת המבחן הקודמת הצליח לתפקד באופן יציב ולהימנע מביצוע מעשים דומים, אולם בשנת 2005, בעקבות אירוע מוחי שעברה אשתו, התדרדר מצבו האישי, הכלכלי ותפקודו התעסוקתי, ובהמשך כשל בביצוע אותה עבירת מין. הנאשם קיבל אחריות על מעשיו, חזר להשתתף בקבוצה הטיפולית ייעודית, כאשר במסגרת ההליך הטיפולי בלט פער בין תחושת הביטחון שחווה, הקשורה לטיפול התרופתי שהפחית את דחפיו, לבין תחושת חוסר האונים שחווה כמי שנכשל עם התמודדות עם קשייו באופן עצמאי. בשים לב לשיתוף הפעולה של הנאשם באותו הליך טיפולי, וליתר נתוניו, המליץ שירות המבחן פעם נוספת על העמדתו בצו מבחן, ובהתאם להמלצה זו הסתיים אותו הליך משפטי בעונש של ארבעה חודשי מאסר על תנאי לצד העמדת הנאשם בצו מבחן לתקופה של שנה (עונש מאסר מותנה זה הוא בר הפעלה בענייננו). בעיתוי הנוכחי תואר הנאשם כמי שלוקח אחריות מלאה על מעשיו, וכמי שקושר את ביצוע העבירה לאירוע טראומטי שעבר במהלך השנה האחרונה. במסגרת הליכי המעצר בתיק זה השתלב הנאשם בטיפול של המרכז הפרטי “איכות ושיקום”, שכלל טיפול פרטני וקבוצתי, אולם לאחר כחודשיים בהם הגיע לטיפול, עבר פציעה בתאונה ביתית והפסיק להשתתף בטיפול. הנאשם תואר כמי שגילה התנגדות להליך הטיפולי הקבוצתי והעדיף להשתתף במפגשים פרטניים, בהם חש נוח יותר. במהלך התקופה קיבל הנאשם אף זריקות לדיכוי הדחפים המיניים.

התסקיר הראשון כלל בקשת דחייה, וזאת על יסוד רצונו של שירות המבחן לגבש עבור הנאשם תוכנית טיפולית.

התסקיר השני המליץ על מתן אפשרות לנאשם להשתלב במרכז יום לטיפול בעברייני מין, ונוכח המלצה זו נדחה הדיון פעם נוספת, על מנת שיתקבל תסקיר משלים.

התסקיר השלישי תיאר את השעייתו של הנאשם מאותה מסגרת טיפולית במרכז היום לעברייני מין, וזאת בעקבות הפרת תנאי הטיפול ועזיבת המסגרת על דעת עצמו ללא פיקוח. שירות המבחן התרשם כי חלה התייצבות במצבו הנפשי של הנאשם, וחלק מקשייו להשתתפות בהליך הטיפולי במרכז היום, נובעים מהיעדר מפקחים אשר יוכלו ללוותו לשם. אותה תקופה, שלהי שנת 2012, אופיינה במשבר כלכלי שפקד את המשפחה ובמשבר במערכות היחסים בין בני המשפחה. שירות המבחן התייחס לאותה תחושת עייפות ממצבו של הנאשם, כפי שבאה לידי ביטוי בעמדות בני המשפחה, אשר התקשו, באותה העת, לסייע בידו. לצד זאת תואר כי עוצמת הקונפליקטים פחתה וכי בני המשפחה פנויים בצורה טובה יותר לתמוך בנאשם ולהכילו. בין לבין התקבלה בשירות המבחן הערכת המסוכנות, אליה אדרש בהמשך, אך אציין כעת כי על בסיס האמור בה, והגם ששירות המבחן הביע ספקנות באשר ליכולתו של הנאשם להיתרם לטיפול ייעודי לעברייני מין, התבקשה דחייה נוספת בכוונה לנסות לשלבו פעם נוספת באותו מרכז טיפולי.

התסקיר הרביעי מתאר את הערכת הצוות הטיפולי במרכז היום, לפיה הנאשם מתקשה להפיק תועלת מהתערבות טיפולית, מפגין עמדה קורבנית ומתקשה לבחון את דפוסי התנהגותו הבעייתיים, אשר חוזרים על עצמם. שירות המבחן הצטרף בהמלצתו לעמדת הצוות המטפל והתרשם כי לאורך זמן נותר הנאשם ממוקד בפגיעות שחווה לאורך השנים ובהלשכותיהן על חייו, נתונים שהובילו לתחושות ייאוש, דיכאון וחוסר אמון. עוד צוין כי הנאשם תלוי היום בבני משפחתו המפקחים עליו, ותלות זו משמרת את הבעייתיות ומצמצמת את פניותו של הנאשם להליך טיפולי. התסקיר הרביעי, שהוא האחרון, לא כלל המלצה טיפולית.

הערכת מסוכנות

  1. מחוות הדעת של המרכז להערכת מסוכנות עולים מגוון של נתונים אודות הנאשם. נתונים אלה, ברובם, תוארו במסגרת סקירת תסקירי שירות המבחן, כך שאתמקד בנתונים שלא הוזכרו ובחלק הסופי של חוות הדעת.

חוות הדעת מפרטת שני אירועים נוספים שהיו בעלי השפעה על אישיותו והתפתחותו של הנאשם. הראשון – מותו של בן דודו בן ה-19 במהלך השירות הצבאי, כאשר עד למותו היווה בן הדוד סוג של תחליף אב לנאשם. השני – היותו של הנאשם קורבן לעבירת מין עת היה בן 7, וקרוב משפחתה המבוגר של המטפלת, נהג להושיב אותו על ברכיו ולחשוף את איבר מינו.

להתרשמות מעריכת המסוכנות, ניתן להצביע על שני פקטורים עיקריים המהווים את בסיס הערכתה.

הפקטורים הסטטיים – היותו של הנאשם עבריין מין רצידיביסט, שבעברו עבירות מין דומות, אשר ביצע את העבירות בקורבנות זרות, מזדמנות, במקום המוגדר כרשות הכלל. העבירות שבוצעו היו ללא מגע, אך כללו שני אירועים במהלך פרק זמן קצר מאוד. נתונים אלה מתוארים כמצביעים, על פי הספרות, על סיכון לרצידיביזם מיני. באשר לגילו של הנאשם, צוין כי חרף היותו של הגיל (62) מקושר בספרות לירידה ברצידיביזם המיני, הרי כיוון שהעבירות בוצעו על ידו בגיל זה, לא ניתן להתייחס לגיל כגורם מפחית מסוכנות.

הפקטורים הדינמיים – בהקשר זה צוין כי הנאשם קיבל אחריות על מעשיו ואף הביע אמפתיה, אם כי חיצונית, לקורבנותיו. הנאשם תואר כאדם שעבר סדרה של טיפולים, והשפעתם נמוכה, אם בכלל, ולראייה, גם ביצוע העבירה הנוכחית היה בזמן קבלת טיפול פרטני ותרופתי אצל פסיכיאטר.

מעריכת המסוכנות התרשמה כי הנאשם בעל יכולת דימוי עצמי נמוך ויכולת מינימלית להתמודד עם קשייו ותסכוליו, הנמצא במצב נפשי נמוך הנובע, בין היתר, מנישולו מתפקידי ראש המשפחה ומפגיעה אנושה בדימויו העצמי. צוין כי הנאשם נוטל תרופה לדיכוי היצר המיני, אולם גם את העבירה הנוכחית ביצע תחת טיפול תרופתי אחר.

השורה התחתונה של חוות הדעת מתארת את הנאשם כמי שנשקפת ממנו רמת מסוכנות מינית גבוהה, המצריכה פיקוח.

עבר פלילי

  1. לחובת הנאשם שתי הרשעות קודמות בעבירות זהות של מעשה מגונה בפומבי.

ההרשעה הראשונה מגלמת שני אירועים, שהתרחשו בשנת 2002, בגינה הוטל על הנאשם עונש מאסר על תנאי למשך 7 חודשים לצד צו מבחן.

ההרשעה השנייה מגלמת אירוע אחד, שהתרחש בשנת 2007, בגינה הוטל על הנאשם עונש מאסר על תנאי למשך 4 חודשים לצד צו מבחן.

ראיות ההגנה לעונש

  1. ממסמך שהגישה לתיק ד”ר גילי אופיר, פסיכיאטרית ופסיכוטרפיסטית מומחית (נ/1) ומעדותה בבית המשפט, עולה כי ד”ר אופיר טיפלה בנאשם כשבע שנים, עד לפני כשנה וחצי, והקשר הטיפולי ביניהם תואר כמשמעותי ופורה. ד”ר אופיר תיארה את אותה סטייה ממנה סובל הנאשם ככזו שהיא תוצר לוואי של מסכת חיים טראומטית, היותו של הנאשם בן להורים ניצולי שואה, שאיבדו בן בכור עקב מחלה ולאחר מכן נפרדו, כאשר בשלב זה נכנס לחייו של הנאשם אביו החורג, אשר נחווה על ידו כגורם מאיים ומתעלל. הנאשם התמיד בהגעה לפגישות משך למעלה מחמש שנים וחשף את עולמו הפנימי המסויט והמעונה, ואת מאמציו הבלתי נדלים לנהל אורח חיים נורמטיבי. במקביל תואר הנאשם כמי שקיבל טיפול תרופתי, גם כזה שנועד להביא לירידה בליבידו. מעדותה בבית המשפט ציינה ד”ר אופיר כי הנאשם פועל ממניעים שהם לא עברייניים, ולטעמה שליחתו למאסר מאחורי סורג ובריח אך תגביר את מידת מסוכנותו. גם בבית המשפט חזרה ד”ר אופיר על תיאוריה בדבר מחויבותו של הנאשם להליך הטיפולי, אולם אישרה לשאלות התובעת כי לא ראתה את הערכת המסוכנות ואינה מכירה את ההליך המשפטי או את הנסיבות בהן הופסק הטיפול במרכז היום. ד”ר אופיר אף אישרה לשאלות התובעת כי הנושא המרכזי אשר עמד בלב ההליך הטיפולי היה קשור לקשריו של הנאשם עם אביו הביולוגי, אך לטעמה אין אפשרות לעשות הפרדה בין הדברים, והעניין המיני עבר כחוט השני לאורך הטיפול.
  1. אשתו של הנאשם, אשר העידה בשלב העונש, תיארה כי עברה אירוע מוחי לפני כשמונה שנים ותיארה כיצד התייצב הנאשם לצידה באותה תקופה. העדה תיארה את קורות המשפחה בחודשים האחרונים, את סגירת העסק המשפטי, השכרת הבית, נטילת הלוואה גדולה, וזאת מתוך כוונה להתחיל פרק חדש. הנאשם תואר כאדם נכה, אשר מתפקד כאב מקסים וסבא נהדר.

אף חתנו של הנאשם העיד בשלב העונש, ותיאר את הנאשם כאדם טוב, איש משפחה למופת, אשר ניהל עסק גדול ומעד.

מעדות בתו של הנאשם, שהיא אם לארבעה ילדים, עלה כי קשריו של הנאשם עם נכדיו הם קשרים מעולים וכי המשפחה מתגייסת על מנת לסייע בידו להיחלץ ממצבו המשברי.

מר ********, חברו של הנאשם מזה למעלה מארבעים שנה, תיאר את הנאשם כאדם בעל טוב בלתי רגיל אשר ניתן לסמוך על דבריו, והסביר כי לטעמו הנאשם זקוק לטיפול, ולא לענישה בדמות מאסר.

  1. עוד הגיש הסנגור אישורים על קבלת סירוס כימי (נכונים לשנת 2011), מסמכים רפואיים אודות מצבו של הנאשם, תדפיסי הוצל”פ על חובות לנושים בסך של מאות אלפי שקלים, סיכום בדיקה ממרפאת בית החולים אברבנאל, ברכות ומכתבים של בני משפחה ומכתב שכתב הנאשם לאביו הביולוגי בינואר 2008, המתאר את חוויית הנטישה הקשה שחווה הנאשם לאורך השנים ואת השפעותיה (נ/9).

טיעוני הצדדים

  1. התובעת, עורכת הדין יעלה הראל, עתרה להשתת עונש מאסר בן 6 חודשים, הכולל את הפעלת העונש המותנה, וזאת על מנת שלא לחרוג ממסגרת הסדר הטיעון. התובעת הפנתה לכישלונות ההליכים הטיפוליים, להיעדר המלצה על ידי שירות המבחן ולחוות הדעת של המרכז להערכת מסוכנות, אשר אינה עולה בקנה אחד עם מרבית קביעותיה של ד”ר אופיר. התובעת הפנתה את בית המשפט לעובדה כי העבירה המדוברת בוצעה בתקופת טיפול אצל פסיכיאטרית ושעה שהנאשם נטל תרופות לדיכוי היצר המיני. בשורה התחתונה, סברה התובעת כי בהעדר אופק טיפולי, ואף לאור נתוניו הלא פשוטים של הנאשם, אין מנוס אלא להטיל עליו עונש מאסר מאחורי סורג ובריח.
  1. הסנגור, עורך הדין דניאל כפיר, סבר כי יש לחתור לתוצאה עונשית יצירתית ולא קונבנציונלית, דהיינו לתוצאה של הארכת העונש המותנה. סטייתו של הנאשם תוארה כסטייה בלתי ניתנת לריפוי ולשליטה, אך דווקא בהיותה כזו תיאר הסנגור את קשייו להבין כיצד ניתן להעניש אדם הסובל מהפרעה שאינה ניתנת לריפוי או לשליטה בעזרת עונש מאסר מאחורי סורג ובריח. בהתייחס לעברו הפלילי של הנאשם, הפנה הסנגור לפרקי הזמן המשמעותיים בין ביצוע העבירות השונות. הסנגור הפנה לנכונותו של הנאשם לעבור טיפול של סירוס כימי, לעובדה כי בפועל, לדבריו, הוא מקבל זריקות מדי חודש, וראה בנתון זה כנתון קריטי, אשר יש בו כדי להפחית את המסוכנות המינית כפי שעולה מחוות הדעת של המרכז להערכת מסוכנות. עוד ציין הסנגור כי מדובר בעבירות מן הרף הנמוך וכי מדובר בנאשם אשר הפנים עד תום את הפסול במעשיו. נטען כי הנאשם עבר שורה של טיפולים לאורך השנים מתוך מטרה לטפל בבעיותיו, ונתוניו האישיים הקשים ויוצאי הדופן, כפי שהם עולים מתסקירי שירות המבחן ומחוות דעתה של ד”ר אופיר, מצדיקים התחשבות של ממש בענישה. הסנגור התייחס אף לחובות הכספיים של הנאשם ומשפחתו, למצבו הנפשי הירוד, לאובדן המיניות ובעיקר לאובדן כבודו של הנאשם, בהיותו אדם שהפך לנטל על בני משפחתו. הנתונים שפורטו לעיל, לשיטת הסנגור, מצדיקים מתן הזדמנות נוספת לנאשם, בלבוש משפטי של הארכת המאסר המותנה.
  1. הנאשם בדברו האחרון תיאר את קשייו הכלכליים, את קשייה של אשתו להקדיש לו מדי יום ארבע שעות על מנת להובילו לטיפול במרכז היום ואת רצונו בעזרה. הנאשם אף הגיש מכתב מטעמו (נע/11), בו תיאר כי הוא מקבל טיפול תרופתי לדיכוי היצר המיני, לא חידש את רישיון הנהיגה וממשיך בטיפול פסיכיאטרי.

דיון והכרעה

  1. מלאכת גזירת הדין אינה מלאכה קלה, ובתיק זה, לטעמי, היא קשה במיוחד, ויעידו על כך שתי החלטותיי בדבר דחיית מועד גזר הדין, אשר נבעו מאותן התלבטויות ממשיות שהיו מנת חלקי עת בחנתי את נתוניו של המקרה ואת נתוניו של הנאשם.

שתי קבוצות של שיקולים עומדות לכאורה האחת מול השנייה.

בקבוצה הראשונה ניתן למנות את אותם שיקולים לחומרה, עליהם עמדה התובעת. מדובר במעשה עברייני המשקף סוג של תכנון, בעל שני חלקים (כל חלק עצמאי), שבוצע בפני מספר בחורות צעירות. המעשה העברייני בוצע על ידי נאשם אשר לחובתו שתי הרשעות קודמות במעשים דומים ומאסר על תנאי בר הפעלה. ההליך הטיפולי, בהתאם לאמור בתסקיר שירות המבחן, לא הושלם, ובוודאי שלא הוביל לתוצאות המיוחלות, כאשר אף הערכת המסוכנות מתארת את הנאשם כאדם אשר נשקפת ממנו מסוכנות מינית גבוהה.

לכאורה, יש בנתונים שפורטו לעיל, המשקפים את האינטרס הציבורי בענישת עברייני מין, כדי להצדיק קבלת עמדת התביעה במלואה, שאף היא מתונה ומאוזנת.

לצד האמור לעיל, ניתן להצביע על נתונים שונים בעלי משקל של ממש לעניין העונש. מעבר להודאת הנאשם ונטילת האחריות (כבר בחקירתו במשטרה), כאשר בוחן בית המשפט את הנאשם אשר עומד מולו, רואה בית המשפט לנגד עיניו אדם שהוא שבר כלי, אדם אשר ישב על ספסל הנאשמים מבויש ומושפל, אדם אשר מירר בבכי בחלקים נרחבים מהדיון, ואדם אשר כל אימת שהעיד מי מבני משפחתו, נראה היה כי הוא מעוניין שאדמה תפער פיה ותבלע אותו מרוב בושה. הנאשם אינו אדם צעיר, ונראה כי לאורך השנים האחרונות איבד את כבודו, עת הפך מאב המשפחה המפרנס ל”מפוקח” ומי שזקוק לסיוע ופיקוח אשתו וילדיו בכל צעד ושעל אשר הוא עושה, וכל אימת שהוא מעוניין להסתובב בטבורה של עיר. איבוד תחושת הכבוד והערך העצמי, היא תוצאה חמורה וקשה הרבה יותר מעונש מאסר לתקופה בת מספר חודשים – הוא עונש המאסר העומד על הפרק בתיק זה, אף לשיטת התביעה. במסגרת שיקולי הענישה, יש משמעות אף לאותם נתונים קשים בדבר ילדותו הקשה והטראומטית, וכל הקורא את המכתב שכתב לאביו הביולוגי (נ/9), שהוא ספק מכתב תחינה, ספק מכתב תוכחה, מבין עד כמה עמוקות צלקותיו של הנאשם. הנאשם נאבק לאורך כל חייו, ניצח בחלק ממאבקיו (שירת שירות צבאי מלא, הקים משפחה לתפארת), אך הפסיד בחלק אחר של אותם מאבקים, ואני נכון לקבל את עמדתה של ד”ר אופיר בדבר חוסר היכולת לבצע הפרדה ברורה בין נתוניו של הנאשם והמשברים אותם חווה לאורך השנים לבין סטייתו המינית. אני נכון אף לקבל את טיעון ההגנה כי לאורך השנים גילה הנאשם נכונות טיפולית, ואין עסקינן באותם נאשמים אשר נסגרים ומסרבים להכיר בבעיותיהם. אף אם אין בכך כדי להמעיט מהתרשמות שירות המבחן ביחס לעמדתו הנוכחית של הנאשם, הרי שנכונות טיפולית זאת בעלת פוטנציאל לאפשר, לאחר תקופת התייצבות והסרת הפיקוח, חזרה למסלול השיקומי. גם התרופות שנוטל הנאשם הן בעלות משמעות ויש באקט זה כדי ללמד על נכונותו של הנאשם לטפל בבעייתו. בקבוצה זו של נתונים ניתן למנות אף את מצבו הרפואי של הנאשם, כעולה מהמסמכים שהוגשו (בחודש דצמבר 2011 עבר הנאשם תאונה ביתית בכך שנפל מסולם בגובה 3 מטרים וסבל משברים בצלעות והמטומות), וגם את מצבו הכלכלי הקשה מאד של הנאשם. נתון רלוונטי נוסף, ובעל משמעות לא מבוטלת במסגרת שיקולי, הוא העובדה שהנאשם הוחזק במעצר ממש למעלה מחודש ימים (2.4.11 – 11.5.11), ובהמשך – שהה תקופה ממושכת בתנאים מגבילים שהשתנו מעת לעת (מעצר בית מלא עם איזוק אלקטרוני, ולאחר מכן אפשרות ליציאה לעבודה בפיקוח צמוד).

כעת, יש לאזן בין שתי קבוצות השיקולים, וסבורני כי מלאכת האיזון הייתה קלה הרבה יותר ככל שהנאשם יכול היה לבצע עבודות שירות, אלא שלאור נתוניו, הממונה על עבודות שירות לא מצא אותו ככשיר ועל כן ההתלבטות היא בין שליחתו למאסר לתקופה מינימלית של 4 חודשים (ומכסימלית של 6 חודשים), לבין הארכת העונש המותנה.

לאחר לבטים, החלטתי לתת משקל משמעותי לנתוניו המורכבים של הנאשם ובמידה מסויימת, גם למידת הרחמים, ולהורות על הארכת העונש המותנה.

סבורני כי הטלת עונש מאסר בן מספר חודשים, הגם שברור שעונש זה משקף תוצאה משפטית שאינה מופרכת, היא פעולה שניתן להימנע ממנה בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, כאשר חשוב לזכור כי מאז מועד ביצוע העבירה חלפו כשנתיים ימים  – תקופה בה לא הסתבך הנאשם באירועים נוספים. ברי, כי ככל שהיה מדובר בעבירת מין חמורה יותר, לא ניתן היה, על בסיס הנתונים הקיימים, ואפילו נוכח החזקתו של הנאשם במעצר למעלה מחודש, להורות על הארכת העונש המותנה, אלא שבענייננו עסקינן בעבירת מין שעונשה עד שנת מאסר, ואף התביעה, ובצדק, ביקשה להסתפק בהטלת עונש של 6 חודשים, אשר יכלול בתוכו הפעלת עונש מותנה בן 4 חודשים.

כולי תקווה כי הנאשם ישכיל לנצל את הסיטואציה הנוכחית, יאזור כוחות, וירתום עצמו להליך טיפולי על מנת שלא לשוב עוד לספסל הנאשמים.

לאור האמור לעיל, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

  1. אני מורה על הארכת המאסר המותנה בן 4 החודשים אשר הוטל על הנאשם בת”פ *****/08 בבית משפט השלום בבית שמש, וזאת בשנתיים נוספות.
  2. קנס בסך 3,000 ש”ח אשר ישולם ב-6 תשלומים, החל מיום 1.4.13 ועד לסיום התשלומים. הפקדון שהופקד בתיק המעצר יושב למפקיד.
  3. אני מעמיד את הנאשם בפיקוח שירות המבחן לתקופה של 12 חודשים. הובהר לנאשם כי היה ויפר את צו הפיקוח, ניתן יהיה להשיבו לבית המשפט ולגזור את דינו מחדש.
  4. ניתן צו כללי למוצגים לשיקול דעת קצין משטרה ו/או התביעה.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום,  כ”ג אדר תשע”ג , 6 מרץ 2013, במעמד הצדדים.

5129371

בני שגיא 54678313

54678313

יצירת קשר