בבית המשפט העליון
בש”פ 171/11
בפני: כבוד השופט ע’ פוגלמן
המשיבה: מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, בעמ”ת 025735-12-10, מיום 17.12.10, שניתנה על ידי כבוד השופט א’ שוהם
תאריך הישיבה: ז’ בשבט התשע”א (12.1.11)
בשם העורר: עו”ד דניאל כפיר
בשם המשיבה: עו”ד בת-עמי ברוט
512908330
החלטה
ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב’ השופט א’ שוהם) אשר קיבל את ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום, והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.
- נגד העורר הוגש כתב אישום המחזיק ארבעה אישומים, המייחס לו מספר עבירות של פריצה לבניין שאינו דירה או בית תפילה; היזק לרכוש במזיד; החזקת מכשירי פריצה; והחזקת כלי פריצה לרכב. בגדר כך, מואשם העורר כי במועדים שונים במהלך שנת 2010, הוא התפרץ למספר מסעדות בתל אביב, תוך שבירת חלונותיהן או מנעולי הדלתות באמצעות כלים שהיו באמתחתו, ובחלק מן המקרים אף גרימת נזק לרכוש שנמצא בתוכן. את העבירה הראשונה שמיוחסת לו, ביצע העורר בעת היותו אסיר בחופשה. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים. בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב’ השופט ש’ בקר) קבע כי קיימות ראיות לכאורה הקושרות את העורר לארבעת האישומים המיוחסים לו. בצד זה, מצא בית המשפט – על רקע תמיכתו הרבה של אבי העורר בבנו, וניסיונותיו החוזרים ונשנים לשקמו – להורות לשירות המבחן להכין תסקיר בעניינו, שיבחן את אפשרות שחרורו לחלופת מעצר. לאחר שנפגש עם העורר, העריך שירות המבחן כי נוכח עברו הפלילי והתמכרותו לסמים ולאלכוהול, קיים סיכון להמשך מעורבות מצדו בפלילים. עם זאת, מצא שירות המבחן, כי חלופת מעצר במסגרת קהילה סגורה לגמילה מסמים מתאימה לצרכיו הטיפוליים של העורר. על רקע זה, המליץ שירות המבחן לאפשר לעורר להתחיל בתהליך קבלה לקהילה טיפולית סגורה לגמילה מסמים. בהמשך לכך, הורה בית משפט השלום כי העורר ייצא לריאיון בקהילה הטיפולית “אילנות”. העורר נמצא מתאים לטיפול, בכפוף לבדיקות רפואיות, ומשכך – המליץ שירות המבחן לשחררו לחלופת מעצר שיקומית בקהילה זו, תוך העמדתו לפיקוח מעצרים של השירות למשך שישה חודשים. בית משפט השלום אימץ המלצה זו, ובשים לב למוטיבציה שהפגין העורר, ולתמיכת משפחתו בו, הורה על שחרורו לחלופה האמורה.
- ערר שהגישה המדינה על ההחלטה, התקבל על-ידי בית המשפט המחוזי (כב’ השופט א’ שוהם). בית המשפט עמד על הרשעותיו הרבות של העורר בעבירות רכוש, וכן בעבירות סמים ואלימות, שבגינן עומדים לחובתו עונשי מאסר על תנאי חבי הפעלה. עוד עמד בית המשפט על כך שאחת העבירות שביצע נעברה כשהוא שהה בחופשה ממאסר, ועל כך שניסיונות השיקום שעבר לא עלו יפה, ולגבי חלקם הוא אף לא שיתף פעולה עם הגורמים האחראים. בית המשפט לא ראה להעניק משקל לתמיכה שלה זכה העורר ממשפחתו, בציינו כי מדובר באדם בן 30, המבצע עבירות מאז היה בן 16, ומכאן שלא ברור מה היתה מידת התמיכה המשפחתית בו במהלך תקופה זו. על רקע כל זאת, קיבל, כאמור, בית המשפט המחוזי את הערר והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.
93537486023
מכאן הערר שלפניי.
- בגדר הערר נטען, כי העבירות שבוצעו על-ידי העורר אינן מצויות במדרג העליון מבחינת חומרתן, והן בוצעו על רקע של התמכרות לחומרים פסיכו-אקטיביים. לדברי העורר, חלופה בדרך של גמילה, המציבה גבולות ברורים, תטפל בשורש הבעיה, ותשמש חלופה הולמת לאיון המסוכנות הגלומה בו, והחשש למעורבות חוזרת מצדו בפלילים. לדברי העורר, אין לראות בעברו הפלילי בגדר שיקול נגד לשחרורו לחלופה, שכן העבירות שביצע היו אף הן תוצאה של התמכרותו, שלה מבקש טיפול הגמילה לספק מענה. לדידו, קיימת הסתברות גבוהה להצלחת ההליך, לשיקומו ולעלייתו בחזרה על “דרך המלך”.
- המדינה טוענת מצדה כי עניינו של העורר אינו בא בגדר המקרים המצדיקים שחרור להליך גמילה כבר בשלב המעצר. לגישתה, המעשים המיוחסים לעורר – גם אם אינם מצויים ברף העליון מבחינת חומרתם, מצביעים על דפוס התנהגות חוזר של עבריינות רכוש. לדבריה, בעובדה שאת העבירות נושא האישום הראשון ביצע העורר בזמן שהיה בחופשה ממאסר; שתלויים ועומדים נגדו מאסרים על תנאי חבי הפעלה; ושרק לפני חודשים אחדים הוא שוחרר מאסר, יש כדי ללמד כי אין בו מורא מפני רשויות החוק. לדברי המדינה, יש לברך על רצונו של העורר להיגמל, אך על הדבר להישקל בשלב הטיעונים לעונש.
- לאחר שבחנתי את הבקשה וצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל. הכלל שהתגבש בפסיקתנו מורה כי שלב המעצר עד תום ההליכים אינו השלב המתאים להשתלבות בטיפולי גמילה. ניתן לחרוג מכלל זה, מקום שבו הנאשם החל בהליך גמילה עוד בטרם ביצע את העבירה שבגינה נעצר; כאשר פוטנציאל ההצלחה של הליך הגמילה הינו גבוה; וכאשר יש בהליך שכזה כדי לספק מענה ראוי למסוכנות הנשקפת מן הנאשם (ראו לדוגמה: בש”פ 6738/07 ניטי נ’ מדינת ישראל (לא פורסם, 26.8.07); בש”פ 674/08 עינב נ’ מדינת ישראל (לא פורסם, 4.2.08); בש”פ 11/11 ורשבסקי נ’ מדינת ישראל (לא פורסם, 5.1.11)).
- יש להדגיש כי מדובר בקווים מנחים, וכי האיזון ייעשה – על רקע נסיבותיו הפרטיקולריות של כל מקרה ומקרה. כפי שציינה לאחרונה השופטת ע’ ארבל, בית המשפט –”איננו כמין מכשיר אוטומטי, הפולט את פקודת המעצר כאשר הוא מוזן בנתון של עבירות סמים”, אלא עליו לשקול את נסיבות המקרה הקונקרטי שלפניו” (בש”פ 8791/10 חגי לוי נ’ מדינת ישראל (לא פורסם, 20.12.10)). המקרה שלפנינו הינו מקרה גבולי. לא בכדי, אפוא, הגיעו השופטים בערכאות דלמטה לתוצאות שונות. לאחר שבחנתי את שלושת הקריטריונים שנסקרו, ואת נסיבותיו המיוחדות של המקרה שלפנינו, הגעתי לכלל מסקנה כי חלופת המעצר בקהילה הטיפולית תוכל להקטין – בנסיבות העניין את הסיכון הנשקף מן המשיב, ובד בבד תעניק לו הזדמנות להיגמל מהתמכרותו שבעטיה נקלע למצב העגום שבו הוא מצוי, ולמנוע את הנזק המתמשך שתוצאות התמכרותו גורמות לחברה. אבהיר את טעמיי.
התחלת תהליך גמילה בטרם ביצוע העבירה
- תכליתו של חריג זה בשניים: ראשית, ברצון שלא לסכל תהליך גמילה שהחל בטרם הושלם; שנית, בהנחה כי נכונותו של הנאשם להיגמל עוד קודם למעצרו מלמדת כי רצונו להיגמל הינו כן, ואינו אך תוצאה של ניסיון להתחמק ממעצר. המשיב בענייננו אינו מצוי בימים אלה במהלכו של תהליך גמילה. עם זאת, שירות המבחן התרשם מן המוטיבציה הכנה שביטא להשתלב בטיפול וממודעותו לחשיבותו. עוד יש לציין, כי שמיעת הראיות במשפטו של המשיב טרם החלה. במצב דברים זה, ניתן להניח כי טיפול הגמילה על-ידי המשיב, יוכל להתקיים – בעיקרו – קודם לסיום המשפט. אדגיש כי אם היה לפנינו בנקודת הזמן הליך המצוי בעיצומו, אפשר שמסקנתי היתה שונה.
סיכויי הצלחתו של הטיפול
- המדינה מצביעה על כך שבעת שהיה אסיר ברישיון, החל המשיב בתהליך גמילה מאלכוהול במסגרת עמותת אפש”ר. המשיב לא שיתף פעולה עם הטיפול וחזר לשימוש בסמים ואלכוהול. המשיב הסביר את כישלון הליך הגמילה, במסגרת הפתוחה שבה בוצעה ובקושי שבו היה נתון לעמוד בפיתויים ולשנות דפוסי התנהגות. גם אם אין להתעלם מכישלונו של טיפול זה בעת בחינת סיכויי הצלחתו של הטיפול הנוכחי, הרי שבעובדה שהטיפול המוצע בקהילה הטיפולית “אילנות” הינו טיפול אינטנסיבי שנערך במסגרת קהילה סגורה, מרוחקת מביתו ומסביבתו החברתית ומציבה גבולות ברורים, יש כדי ליצור הבחנה ברורה בין שתי מסגרות הטיפול האמורות. כאמור, שירות המבחן התרשם מן המוטיבציה הגבוהה שביטא המשיב בנוגע לאפשרות כי יעבור טיפול גמילה. להערכתו של שירות המבחן, שאנשיו הינם אנשי מקצוע מיומנים, שלהם ממומחיות בבחינת התנהגותו של הנאשם המובא בפניהם, וניסיון בנוגע להערכת תפקודו העתידי, יש ליתן משקל משמעותי (בש”פ 9189/09 ימיני נ’ מדינת ישראל (לא פורסם, 20.11.09); בש”פ 6626/10 פלוני נ’ מדינת ישראל (לא פורסם, 21.9.10)). לכך יש להוסיף את התרשמותו החיובית של שירות המבחן מאביו של המשיב, שנרתם לשיקומו של בנו, ואת הערכתו כי ביכולתו להציב לו גבולות.
מסוכנותו של המשיב
- העבירות המיוחסות למשיב אינן מצויות ברף העליון מבחינת חומרתן. המשיב אמנם ביצע את עבירת ההתפרצות בנוגע לארבע מסעדות שונות, ואולם את שלוש הפריצות האחרונות ביצע במהלך לילה אחד. הגם שלא ניתן להתעלם מהעובדה שהמשיב ביצע, לכאורה, את עבירת ההתפרצות הראשונה בעת שהיה בחופשה ממאסרו, ולא מן העובדה שהוא ביצע את העבירות המיוחסות לו כשעונש מאסר על תנאי חב הפעלה תלוי ועומד נגדו, נדמה כי התמכרותו לסמים היא שרופפה את מוראו מפני החוק. טיפול גמילה אפקטיבי במסגרת סגורה עשוי, אפוא, להקטין במידה ניכרת את המסוכנות הנשקפת ממנו.
סיכום
- בשקלול השיקולים האמורים ובאיזון בין השיקולים הנוגדים, הגעתי – על יסוד הטעמים האמורים – לכלל מסקנה כי יש להורות על שחרור המשיב לחלופת מעצר בקהילת אילנות, שבה ישהה המשיב בתנאי מעצר, בתנאים שעליהם הורה בית משפט השלום. במובן זה, מתקבל, אפוא, הערר.
ניתנה היום, י”א בשבט התשע”א (16.1.11).