החלטה יפה על השאלה .האם ניתן להגביל את משכן ותדירותן של שיחות טלפון שמקיימים אסירים ועצורים עם עורכי דינם?
החלטה היא: כי לא ניתן לשלול מאסירים ומעצורים את הזכות להיוועצות באמצעות קשר טלפוני עם עורך דינם ללא הסמכה מפורשת בחוק, ואין מדובר בטובת הנאה שניתן לשלול אותה בהתאם לשיקול דעת שב"ס בהקשר לצרכים משמעתיים. יחד עם זאת נראה כי קיימת סמכות להגביל או לדחות, באופן מידתי ותחת מגבלות החוק, את האפשרות לשוחח עם עורך דין בעת מעצר או מאסר, במקרים של חשש לשיבוש הליך חקירה או חשד ממשי לביצוע עבירה. זאת, לאור העובדה שקיימת סמכות להגביל מפגש פיזי – שהוא כאמור ליבת זכות ההיוועצות. הנה כי כן לאור כוונת המחוקק ותכלית החקיקה ולאור הקביעה כי היוועצות טלפונית הינה חלק מהזכות להיוועצות, סבורני כי הפרשנות המוצעת מתיישבת עם לשון החוק, ויש בה קיום של רצון המחוקק למנוע עבירות כאלו, לצד שמירה על הזכות להיוועצות והגבלת הפגיעה בה רק למקרים הקיצוניים המנויים בחוק.